1.לא להכריח, לא לכפות

אף אחד לא אוהב שמכריחים אותו. הכפייה מסלידה ומשניאה את הקריאה. חוויית הקריאה ואהבת הסיפורים והספרים אמורה להיות חיובית, מהנה, כיפית.

 2. להקריא מגיל אפס ולהמשיך להקריא עד גיל מבוגר

 מגיל אפס – כי ילדים שנחשפים לספרים מתרגלים אליהם ומסתקרנים לקרוא בהם בגיל מבוגר יותר. 

בהמשך: יכולת הקריאה של ילדים בשנות ראשית הקריאה היא מוגבלת כי רק לאחרונה למדו לקרוא. לעומת זאת, בזכות הטלוויזיה וחוויות נוספות הם מסוגלים להתמודד עם טקסטים וספרים מפותחים. אם יקראו רק מה שהם מסוגלים לקרוא, זה ייראה בעיניהם משעמם ומוגבל. לכן מוטב להמשיך להקריא גם אחרי שהילדים קראו. אפשר כמובן לחלוק את ההקראה – הורים וילדים מקריאים לפי תור. בגילאי העשרה חלה פעמים רבות התרחקות מהקריאה ולכן גם כאן הקראה עשויה להיות שימושית. אפשר ליצור עתות מיוחדות שבהן כל המשפחה יושבת יחד ומקריאים קטעים קצרים או ארוכים, שירים וכיו”ב. זה נחמד ונעים בכל גיל.

 3. לקשור ספרים לסרטים

 ספרים זכו לעיבודים בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון. לפעמים ההתלהבות מסיפור יכולה לקרות דווקא במפגש עם מדיה אחרת. ככל הנראה עדיף להתחיל עם הספר ובד בבד להראות סרט או עיבוד אחר של הסיפור. דוגמאות לספרים שזכו לעיבודים יפים: הסיפור שאינו נגמר, בילבי, סיפורו של השור פרדיננד (ביוטיוב), מעשיות האחים גרים. 

לדוגמה, אם יש בבית קלטת הילדים “פים פם פה”, שכוללת שירים מכל מיני מעשיות, היא הזדמנות להגיע אל המעשיות האלה בגרסאות כתובות איכותיות. 

4. לקרוא בעצמנו ולהתעניין בקריאה

 דוגמא אישית היא הכלי החשוב ביותר בכל תהליך חינוכי. אבל אם אנחנו לא קוראים, לא אבדה תקוותנו. חשוב ביותר שנתעניין בקריאה של הילדים, נשאל אותם מה עניין אותם ומה שעמם אותם ולמה; נלך איתם לספרייה ולחנות ספרים, תייעץ ונייעץ להם.

 5. לא רק ספרים

 ספרים הם לא הדרך היחידה לפגוש סיפורים. כדאי לחבר ילדים לעולם הסיפורים באופן כללי, ללמד אותם לבחור, לדעת להנחות אותם כמו בתחום המזון. ספרים הם כמו תזונה, אפשר תמיד לאהוב ג’אנק. כדאי ללמד את הילדים לאהוב את הדברים הנכונים גם בטלוויזיה, בקולנוע, בתיאטרון, במחול, בציור. יחד שנחשף למכלול של עולם הסיפורים – יש סיכוי שתהיה לו מוטיבציה גדולה יותר להתאמץ ולקרוא כי הוא יאמין שבין דפי הספר טמון אוצר מעניין.